עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
הכאב שבשתיקהdont let me go .ג'ולMagenAprilme-***girl
ThelseyehavGhost DogDowntimtamדניאל
Emo Lifesee from the heartHere To LoveMeshiSuzanLonely guy
The Cheshire Catנערת הגורלcosmicBFFTigerLilyIm (not) fine
נושאים
תאריך פתיחת הבלוג

7.11.2013
מי אני?

שיער חום מתולתל.
עיניים ירוקות משתנות.
נמשים.
גבוהה.
עור בהיר.
זיכרון גרוע.
תולעת ספרים.
ילדת חורף.
שותקת אבל יודעת לצרוח.
איבדה סבא.
כותבת.
מציירת.
חיה בעולם משל עצמה.
העפרונות שלה הם לפעמים החברים הכי טובים שלה.
משפחה מלחיצה.
בעית זיכרון.
עושה צרות.
שקרנית מעולה.
נוטרת טינה.
סולחת אבל לא שוכחת.
לא ילדה טובה.
לא תמיד צודקת.

מה עוד אפשר לומר?
ילדה שונה.
זאת אני.
אצל סבתא בחצר

"תגידי, מה קרה?" שאל אותי בן דודי. שערו הג'ינג'י נראה זהוב.
"הממ... מה?" מיקדתי את מבטי בו.
"מה קרה לך? את שקטה יותר מתמיד. אבל כשאת מדברת, את מדברת רק על הא' הזה..." אמר לי.
הוא היה קטן ממני בשלוש שנים.
עייניו הירוקות קדחו בי.
הסמקתי.
"אני.. באמת?.." שאלתי.
"כן. את אוהבת אותו?" שאל בישירות.
"אנ- אני... אני חושבת שכן." אמרתי לו.
הוא חייך אליי את החיוך המופרע שלו.
"ידעתי! ידעתי!" הוא עשה ריקוד ניצחון.
"טוב, ידעת." גילגלתי לעברו עיניים. "עכשיו בוא, אם אתה רוצה לקבל את הכסף על העבודה כאן." חייכתי אליו וגררתי אותו איתי.
חייכתי כול שאר היום.
הפרצוף של א' התגלגל בתוך ראשי.
כול זמן אפשרי בן דודי עשה תנועות ניצחון ופרץ בצחוק המתגלגל שלו.

זה היה לפני חודש.
הבנתי שכנראה ע' צדק.
רק שבאותו זמן לא הבנתי את זה.

גם *אתמול* הייתה בת מצווה -_-

29/11/2013 14:11
Be Your Own Hero
בת מצווה, חברים
הלכתי אתמול לעוד בת מצווה של שתי בנות שצריכות לאנוס את פייסבוק><
אני פשוט מתעבת אותן.
הלכתי לשם כשאני מאוכזבת מעצמי שאכלתי לביבה ועוגה בארוחת הערב. איך אני ארזה ככה?
כל הבת מצווה הייתי עם מ', ילד בשם שחר, ועוד אחד בשם גל.
א' וט' לא היו שם.
אני ומ' הלכנו לבדוק דברים והפחדנו ילדים מהשכבה. זה היה כיףXD
אני, מ' ושחר הסתובבנו ביחד כשהדי ג'י המזדיין שם שירי פופ מזעזעים ודברים כאלו.
סיפרתי לשחר מה ע' עשה לי, ואז הוא אמר שאם ע' באמת אהב אותי, הוא לא היה אומר לי את מה שאמר. ואז הוא התוודה שהוא עדיין אוהב את מ', גם אחרי שנפרדו.
אחרי חצי שעה, סיפרתי למ' על סיוט שהיה לי לפני כמה ימים. "חלמתי שאת וא' מגיעים לבית ספר מצולקים ומדממים. ואז התעוררתי והתחלתי לבכות." אמרתי לה. "זה יכול לקרות, את יודעת." היא אמרה.
אחרי כמה זמן התחבקנו, והיא התחילה לבכות.
זה הרגיש לי כאילו אני פורצת לפרטיות שלה בעובדה שאני רואה אותה בוכה.
התיישבנו ודיברנו.
הרבה.
"i'm not human!" היא אמרה. "yes you are."השבתי. "i'm not. humans don't cut themeself every day,and when they don't, they don't cry...here" היא אמרה. "you had could be happy without me. you could smile. if i were dead, other people were alive." היא המשיכה. "like who?" שאלתי. "i don't know... you're grandfather." היא אמרה. "i'd hear like a bad pearson now, but i rather be with you." אמרתי בשקט. "but now i'm shaking and crying and make you be sad, and i want to cut but then you will be sad and then i will cut again and then you will be sad again and i'll cut again..." היא המשיכה. 
המשכנו לדבר ככה הרבה.
"i want you to promise me, that when i die, don't cry. just look at the sky and say goodbye."  ביקשה ממני. "i'm sorry. i can't promise you that. but i will try. for you." אמרתי לה וחיבקתי אותה יותר חזק.
אחר כך היא הלכה לשטוף פנים, ואז שכבנו על הדשא.
"וואו, פתאום מוזר לדבר בעברית." היא אמרה. חייכתי.
"תגידי.. איך זה אהבה?" היא שאלה אותי. "טוב, כשאת רואה את אותו בן אדם, הבטן שלך מתהפכת." אמרתי. בחיים לפני זה לא דיברתי על זה עם מישהו. "את מרגישה שאת רוצה לבלות איתו את שארית חייך." היא שתקה רגע. "אבל... זה נחמד?" היא שאלה. "תלוי מתי. אם תשאלי אותי בהתחלה, אז כן. זה היה מדהים. היו לי דמעות אושר כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי." אמרתי. "וואו, את ממש חמודה." היא אמרה. שמעתי בקולה שהיא מחייכת. "אבל אם את שואלת בסוף... fuck this shit. זה מרושע. אנשים באמת מפחדים להתאהב בגלל זה." אמרתי והבטתי לכוכבים.
הלכנו אחר כך וראינו את כולם אוכלים. הבטן שלי התהפכה.
זה עשה לי רע.

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מקרא שמות
מ' - החברה הכי טובה שלי. היא מדהימה פשוט. מתה עליה.
א' - החבר הכי טוב שלי. אני מאוהבת בו. הוא מדהים.
ט' - חבר ממש ממש טוב שלי. הוא פשוט אדיר. התכונה הכי חזקה שלו.
ע' - הבחור הדפוק ששבר לי את הלב. אני חושבת שעכשיו הוא יצא משם.
ג' - חבר ממש טוב שלי. הוא אדיר ומצחיק.
ל' - אחותי הקטנה. עוד מישהי שמרביצה לאחותה הגדולה...
ש' - אחותי הגדולה, כיתה יא'. רק עוד אחת שמקללת אותי ושונאת אותי.
ה' - אחותי הבכורה, בצבא. קשה לתאר אותה. עיניים כחולות צלולות שגורמות לך לומר רק אמת. למדתי להילחם בהן.
תודה לכם

תודה לך, ששברת לי את הלב.
ותודה לך, שתקעת לי סכין בגב. רגע, גם לך, ולך, ולך.
ותודה לך, שהצקת לי כל חיי. וגם לך, ולך, ולך.
ותודה לך, שבעטת בי כשהייתי פצועה. ולך, ולך, ולך.

תודה לך, שתיקנת חלקים ממני. ולך, ולך, ולך.
ותודה לך, שנתת לי כתף לבכות עליה. ולך, ולך, ולך.
ותודה לך, שתמיד חיבקת בזמן המתאים. ולך, ולך, ולך.
ותודה לך, שידעת להקשיב. ולך, ולך, ולך.
ותודה לך, שפשוט היית שם בשבילי כל הזמן הזה. ולך, ולך, ולך.

תודה לכולכם.
בזכותכם אני מי שאני היום.
Frozen

הכול קפוא.
בשיער נשזרו פתיתי שלג וקרח.
הוא נהיה לבן.
הרוח מצליפה בו.
האצבעות קופאות.
מתחילים להיווצר עליהם ציורים, שירטוטים קפואים.
היידים הלבינו.
הלחיים מתחילות להכסיף.
הנמשים החומים נבלעו בלובן.
העניים מכחילות.
נראות כלבנות בוהקות.
אך הכפור?
הוא אינו רק מבחוץ.
הוא מתחלחל פנימה.
זוחל במוח.
מביט בזכרונות.
מביט בכשלונות,
בהצלחות,
בפגיעות,
בפחד.
מגשש.
מקפיא את הכול.
ואז,
הוא מסתכל מטה.
ומה הוא רואה?
את הלב.
הלב פועם.
אינו כסוף, או לבן.
אך הוא חלש.
באותה המידה אשר חזק.
הכפור לוקח תנופה.
חודר לתוך הלב.
השפתיים הכולות נפתחות וצרחה נפלטת מהן.
הכאב, קשה מנשוא.
אך זהו הכאב.
עוד לומדים להתמודד איתו.
הגוף מתרומם מהאדמה.
הצבעים הכסופים מתעמעמים.
שאר הצבעים חוזרים כשהיו.
הסומק חוזר ללחיים.
העיינים חוזרות לצבען הירוק.
אך הכאב,
לא עוזב.
הכול נראה מבחוץ רגיל,
כשבפנים,
הכול קפוא.