תמיד הקשבת לי.
גם אם זה גזל מזמנך.
כשהייתי צריכה, הצבת לי ביטחון.
והכי חשוב,
גרמת לי לצחוק זה שבועות.
לא צחוק מזויף,
לא ולא.
צחוק אמיתי, שבא מהלב.
קשה להאמין שאת המורה שלי לפסנתר.
היום, ניגנו ביחד בפסנתר.
ראית שהייתי מצוברחת.
דפדפת ושמת מולי את המנגינה שאני הכי אהבתי לנגן.
ואז פצחנו בנגינה.
החלקת את ידך ושמת אותה על התו הלא נכון.
"הנה! את ממש יודעת לנגן! היד שלי החליקה מרוב התרגשות!" אמרת לי.
גרמת לי לצחוק.
הקשבת למנגינות שהמצאתי,
הקשבת לבעיותי,
נהיית לחברתי.
אני לא אשכח אותך.
קשה להאמין שאת המורה שלי לפסנתר
;){kind=link}