עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
הכאב שבשתיקהdont let me go .ג'ולMagenAprilme-***girl
ThelseyehavGhost DogDowntimtamדניאל
Emo Lifesee from the heartHere To LoveMeshiSuzanLonely guy
The Cheshire Catנערת הגורלcosmicBFFTigerLilyIm (not) fine
נושאים
תאריך פתיחת הבלוג

7.11.2013
מי אני?

שיער חום מתולתל.
עיניים ירוקות משתנות.
נמשים.
גבוהה.
עור בהיר.
זיכרון גרוע.
תולעת ספרים.
ילדת חורף.
שותקת אבל יודעת לצרוח.
איבדה סבא.
כותבת.
מציירת.
חיה בעולם משל עצמה.
העפרונות שלה הם לפעמים החברים הכי טובים שלה.
משפחה מלחיצה.
בעית זיכרון.
עושה צרות.
שקרנית מעולה.
נוטרת טינה.
סולחת אבל לא שוכחת.
לא ילדה טובה.
לא תמיד צודקת.

מה עוד אפשר לומר?
ילדה שונה.
זאת אני.
אצל סבתא בחצר

"תגידי, מה קרה?" שאל אותי בן דודי. שערו הג'ינג'י נראה זהוב.
"הממ... מה?" מיקדתי את מבטי בו.
"מה קרה לך? את שקטה יותר מתמיד. אבל כשאת מדברת, את מדברת רק על הא' הזה..." אמר לי.
הוא היה קטן ממני בשלוש שנים.
עייניו הירוקות קדחו בי.
הסמקתי.
"אני.. באמת?.." שאלתי.
"כן. את אוהבת אותו?" שאל בישירות.
"אנ- אני... אני חושבת שכן." אמרתי לו.
הוא חייך אליי את החיוך המופרע שלו.
"ידעתי! ידעתי!" הוא עשה ריקוד ניצחון.
"טוב, ידעת." גילגלתי לעברו עיניים. "עכשיו בוא, אם אתה רוצה לקבל את הכסף על העבודה כאן." חייכתי אליו וגררתי אותו איתי.
חייכתי כול שאר היום.
הפרצוף של א' התגלגל בתוך ראשי.
כול זמן אפשרי בן דודי עשה תנועות ניצחון ופרץ בצחוק המתגלגל שלו.

זה היה לפני חודש.
הבנתי שכנראה ע' צדק.
רק שבאותו זמן לא הבנתי את זה.

אז בשבילך, הצד שלי.

25/12/2013 20:55
Be Your Own Hero
משפחה
"מה, את לא אוהבת את אחותך הגדולה?" הם שואלים בפליאה.
"למה שאני כן?" אני מושכת בכתפיים.


את מסננת קללה לעברי.
ממשיכה ללעוג לי.
דמעות זולגות על לחיי.
את ממשיכה.
בהתחלה באמת ניסיתי לאהוב אותך.
ניסיתי להכריח את עצמי.
זה בלתי אפשרי.
לא החזרת לי אהבה.
את רק ממשיכה בשלך.
נהינת מכול רגע.
כול רגע קוראת לי בשמות.
אנשים אומרים, "מה, זה היה בצחוק."
אז זהו, שזה לא.
הם לא רואים את המבט בענייה.
המבט הקר, שלא סולח כלל.
את מתמרנת את כולם.
מעפעפת בענייך והם מאמינים לך.
זאת הברכה שלך.
את מסובבת את כולם על האצבע הקטנה שלך.
הם נמצאים אצלך בכיס הקטן.
הם לא באמת מבינים מה קורה.
בית,בבית את חושפת את עצמך.
הרי למה לעשות הצגות אם אפשר לפגוע באחותך הקטנה?
עובר ילדה מהכיתה, את מחייכת ועושה איתי תמונה.
ברגע שהילדה הולכת, פרצופך המנצח חוזר.
את מחייכת אליי במתיקות, כאילו חלקנו סוד.
אך העניים,
העניים החומות,
קפואות.


אני פשוט שונאת אותך.
כול דבר ודבר בך.
אבל זה בסדר, הרי זה הדדי.



זה הצד שלי, ש'.
באמת חשבת פעם עליי?
The Cheshire Catme-***Meshiגיאע.מ.לילך ציבעונישקדTigerLilyג'ולSecretArta
25/12/2013 21:01
מזדהה איתך אבל איתי זה על ההורים ...
Be Your Own Hero
25/12/2013 21:15
לכול אחד יש את שלו...
25/12/2013 21:09
מזדהה איתך.. לא להאמין כמה רעות הם יכולות להיות..
לפעמים אני רואה ילדות שהם הבכורות איך הם רבות ושונאות את אחיות שלהם אני לא מבינה איך הם יכולות להיות כאלה אבל כל כך כאלה....
Be Your Own Hero
25/12/2013 21:16
זה באמת קשה להבין, בסוף מתרגלים. טוב- בערך.
Meshi
29/12/2013 03:37
מאז שאחותי קראה לי זו** (בצירוף של עוד קללות כמובן) ואיימה עליי אני לא אוהבת אותה, לא שונאת אבל גם לא אוהבת..
מזדהה.
שבוע טוב יקירה♥
Be Your Own Hero
29/12/2013 07:52
תודה לך♥
Down
07/01/2014 21:50
אני הבכורה ואני אוהבת את האחים שלי. כן אנחנו רבים. אבל אם הם היו אומרים לי שהם שונאים אותי ומתכוונים לזה באמת מכל הלב זה היה שובר אותי. לא יכולה להזדהות עם זה.
הלוואי שהמצב ביניכן ישתפר 3>
Be Your Own Hero
08/01/2014 14:44
תודה♥
TigerLily
11/02/2014 18:54
אם רק ידעת כמה אני מזדהה.. וואו
Be Your Own Hero
11/02/2014 19:48
אני מצטערת שאת עוברת משהו דומה.
תמיד כאן♥
Danielle
30/09/2014 19:01
אני לא ממש יכולה להזדהות, כי אני אחות בכורה בעצמי :)
אבל אני מזועזעת ממה שכתבת, אני ואחי מאוד אוהבים אחד את השני. אנחנו רבים, כמובן, כמו כול אח ואחות, אבל גם אז אני לא באמת פוגעת בו או מתאכזרת אליו.
ניסית לדבר עם אחותך על זה? חבל שלא יהיו לכן קשרים טובים אחת עם השנייה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מקרא שמות
מ' - החברה הכי טובה שלי. היא מדהימה פשוט. מתה עליה.
א' - החבר הכי טוב שלי. אני מאוהבת בו. הוא מדהים.
ט' - חבר ממש ממש טוב שלי. הוא פשוט אדיר. התכונה הכי חזקה שלו.
ע' - הבחור הדפוק ששבר לי את הלב. אני חושבת שעכשיו הוא יצא משם.
ג' - חבר ממש טוב שלי. הוא אדיר ומצחיק.
ל' - אחותי הקטנה. עוד מישהי שמרביצה לאחותה הגדולה...
ש' - אחותי הגדולה, כיתה יא'. רק עוד אחת שמקללת אותי ושונאת אותי.
ה' - אחותי הבכורה, בצבא. קשה לתאר אותה. עיניים כחולות צלולות שגורמות לך לומר רק אמת. למדתי להילחם בהן.
תודה לכם

תודה לך, ששברת לי את הלב.
ותודה לך, שתקעת לי סכין בגב. רגע, גם לך, ולך, ולך.
ותודה לך, שהצקת לי כל חיי. וגם לך, ולך, ולך.
ותודה לך, שבעטת בי כשהייתי פצועה. ולך, ולך, ולך.

תודה לך, שתיקנת חלקים ממני. ולך, ולך, ולך.
ותודה לך, שנתת לי כתף לבכות עליה. ולך, ולך, ולך.
ותודה לך, שתמיד חיבקת בזמן המתאים. ולך, ולך, ולך.
ותודה לך, שידעת להקשיב. ולך, ולך, ולך.
ותודה לך, שפשוט היית שם בשבילי כל הזמן הזה. ולך, ולך, ולך.

תודה לכולכם.
בזכותכם אני מי שאני היום.
Frozen

הכול קפוא.
בשיער נשזרו פתיתי שלג וקרח.
הוא נהיה לבן.
הרוח מצליפה בו.
האצבעות קופאות.
מתחילים להיווצר עליהם ציורים, שירטוטים קפואים.
היידים הלבינו.
הלחיים מתחילות להכסיף.
הנמשים החומים נבלעו בלובן.
העניים מכחילות.
נראות כלבנות בוהקות.
אך הכפור?
הוא אינו רק מבחוץ.
הוא מתחלחל פנימה.
זוחל במוח.
מביט בזכרונות.
מביט בכשלונות,
בהצלחות,
בפגיעות,
בפחד.
מגשש.
מקפיא את הכול.
ואז,
הוא מסתכל מטה.
ומה הוא רואה?
את הלב.
הלב פועם.
אינו כסוף, או לבן.
אך הוא חלש.
באותה המידה אשר חזק.
הכפור לוקח תנופה.
חודר לתוך הלב.
השפתיים הכולות נפתחות וצרחה נפלטת מהן.
הכאב, קשה מנשוא.
אך זהו הכאב.
עוד לומדים להתמודד איתו.
הגוף מתרומם מהאדמה.
הצבעים הכסופים מתעמעמים.
שאר הצבעים חוזרים כשהיו.
הסומק חוזר ללחיים.
העיינים חוזרות לצבען הירוק.
אך הכאב,
לא עוזב.
הכול נראה מבחוץ רגיל,
כשבפנים,
הכול קפוא.