כל דבר שרשמתי יצא כמו של ילדה בת שמונה.
גם לא קרה הרבה.
הייתי אצל המשפחה שלי.
כולם כאן קטנים ממני.
זה נורא לא נוח.
הם רק רואים טלוויזיה, צורחים ורצים.
כן-_-
באיזה שהוא שלב אתמול דיברתי עם מ' במייל.
דיברנו.
מתישהו היא כתבה לי, "משהו קרה?"
"לא ממש. למה?" שאלתי.
"כי את פתאום עונה תשובות חסרות שמחה." היא כתבה.
מצמצתי לרגע. היא באמת שמה לב שמשהו קרה.
"אל תדאגי. אני בסדר. באמת." רשמתי. אבל זה לא היה ממש ככה. הרגשתי כאילו אני כותבת את זה בסימן שאלה.
"(שקר כולשהו)" היא החזירה.
הייתה שתיקה בינינו לכמה דקות.
"את חושבת שאני לא יכולה להתמודד עם המציאות?" שאלתי. זה לא כול מה שגרם לי להיות 'לא בסדר'. זה היה.. חלק.
"מה זאת אומרת?"
"שאני לא מצליחה להתמודד עם דברים. טובים ורעים."
היא רשמה לי משהו ארוך שאני לא זוכרת כבר. אבל אני זוכרת שהיא אמרה שאני יכולה להתמודד עם המציאות.
יום לפני, אני וא' ביקרנו את מ'. היא סיפרה לנו שחתכה שוב.
אני לא מרגישה בנוח לספר את השאר.
*****
אז כן, פוסט לגמרי חסר משמעות><
אבל זה הבלוג שלי.
מותר לי.
חג שמח♥
;){kind=link}